החלטה בתיק רע"א 787/10

           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בע"א 1584-02-09 מיום 31.12.2009 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' שילה; מ' נד"ב ו-א' מקובר ובו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות בא' 1817/05 ו-א' 1862/00 מיום 27.11.2008 שניתן על ידי כבוד השופט ה' פינשטין ובו נקבע, בין היתר, כי למבקש אין זכויות במקרקעין נשוא הבקשה ועל כן זכאי מנהל מקרקעי ישראל (להלן: המשיב) לפנותו.

העובדות הצריכות לעניין על פי פסקי הדין של הערכאות הקודמות

1.        בשנת 1981 נחתם הסכם בין המועצה המקומית גדרה (להלן: המועצה) לאדם בשם משעלי. במסגרת אותו הסכם העניקה המועצה למשעלי זכות רישיון במקרקעין כך שלמשעלי ניתנה הזכות להחזיק במקרקעין לצורך שימוש. בתמורה העביר משעלי למועצה עוד בשנת 1977 שטח ממשקו שבמושב קדרון.

2.        בהמשך, ביום 20.3.1983 רכש המבקש ממשעלי את זכויותיו במקרקעין. ההסכם בין המבקש למשעלי לא צורף לבקשה. הערכאות הקודמות ציינו כי סעיף 10 להסכם שבין המבקש למשעלי קבע כי כל ההוצאות כגון דמי הסכמה למשיב במקרה שחלים על הממכר ישולמו על ידי המבקש. בעניין זה ציינו הערכאות הקודמות כי על אף קיומה של הוראה זו בהסכם, המבקש לא פנה למשיב לקבלת הסכמתו להעברת הזכויות ממשעלי אליו ולא שילם לו מאומה.

3.        בשנת 1995 הגיש המשיב תביעת פינוי נגד המבקש. מאחר והמבקש לא התגונן ניתן נגדו פסק דין. בשנת 2000 הודיע המבקש לבית המשפט כי בעקבות ביטול פסק הדין נגדו לבקשתו, הוא הגיש תביעות כספיות נגד המועצה, הועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" (להלן: הועדה המקומית), ונגד מר שלום כהן, ראש המועצה לשעבר (להלן: כהן). לבקשתו, איחד בית משפט השלום את הדיון בשתי התביעות.

פסק דינו של בית משפט השלום

4.        בית משפט השלום קבע בין היתר, כי מימוש זכותו של בעלים לפינוי הינה בגדר מימוש זכות על פי דין.

5.        עוד נקבע, כי עיון בהסכם בין משעלי למועצה מעלה תהיות שכן בניגוד לדין, קבע סעיף 4ז', להסכם כי הבעלות במבנה שייבנה על ידי משעלי על המקרקעין, תהא שייכת לו, דהיינו נעשתה הפרדה בין המקרקעין לבין המחוברים שהוקמו עליהם בניגוד להגדרת המונח "מקרקעין" בסעיף 1 לחוק המקרקעין, התשכ"ח - 1969 (להלן: חוק המקרקעין). עוד נקבע, כי סעיף 5 להסכם בין משעלי למועצה קובע כי למשעלי אסור להעביר את זכויותיו במבנה או את זכויות השימוש שלו לאדם אחר ללא הסכמת המועצה מראש ובכתב. בעניין זה ציין בית משפט השלום כי המבקש קיבל אישור מאת כהן להעברת הזכויות בין משעלי למבקש בהתאם להחלטת המועצה. יחד עם זאת, נקבע, כי בפועל לא קיבל המבקש כל אישור של המועצה וממילא אין לו אפשרות להסתמך על אישורו של כהן אשר לאו אישור הוא. בנוסף, נקבע כי בהסכם שנכרת בין משעלי למבקש, נקבע בסעיף 4 כי ההסכם יבוטל במידה והמועצה לא תאשר את המכר. לפיכך, נקבע כי אישורו של כהן היה חסר כל נפקות והדבר היה ידוע למבקש.

6.        בית משפט השלום הוסיף וקבע כי סעיף 10 להסכם שבין משעלי למבקש קובע כי כל ההוצאות - כגון דמי הסכמה - למשיב ישולמו על ידי צד ב', קרי המבקש. לפיכך, נקבע כי ברור לכל כי המבקש ידע על קיומו של המשיב ועל החובה לפנות אליו ולקבל את אישורו להעברת זכויות כנגד תשלום למשיב. בעניין זה הוסיף בית משפט השלום וקבע, כי המבקש אישר בחקירתו, מספר פעמים, כי לא פנה למשיב, לא קיבל את אישורו להעברת הזכויות וכי סמך על המועצה בנדון.

7.        אשר על כן, נקבע כי למבקש אין כל זכויות במקרקעין (למעט חזקה) הואיל והוא לא דאג להעברה חוקית של הזכויות שהיו למשעלי במקרקעין אליו (כאשר זכויותיו של משעלי במקרקעין מעוגנות כאמור אך ורק בהסכם שלו עם המועצה).

8.        על דברים אלו הוסיף בית משפט השלום וקבע, כי המבקש בנה מבנה על המקרקעין בלא לקבל היתר כדין ואף לא קיים צווי הריסה של בית המשפט. נקבע, כי המבקש אינו מכחיש כי בנה ללא היתר ונימוקיו לבנייה זו אינם משפטיים ואינם משכנעים. יוער כי במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי טענה באת כוח המבקש כי כתב האישום הוגש בגין ביתו של המבקש בגדרה ואינו קשור למבנה שעל המקרקעין נשוא הבקשה (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 9.11.2009).

9.        בהמשך דן בית משפט השלום בתביעה הכספית של המבקש נגד כהן, המועצה והוועדה המקומית. ואולם קביעותיו של בית משפט השלום בעניין זה אינן רלוונטיות לבקשה הנוכחית לאור פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי, כפי שיפורט להלן.

10.      על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

11.      בדיון שהתקיים ביום 9.11.2009 התקבלה הצעת בית המשפט המחוזי על ידי הצדדים וניתנה החלטה לפיה ביחסים שבין המבקש למועצה, כהן והוועדה המקומית (להלן: המשיבים האחרים), יתבטל פסק דינו של בית משפט השלום והדיון יוחזר לבית משפט השלום לטיעונים בלבד, בכפוף לרשות להגיש בקשה לראיות חדשות שבית משפט השלום יחליט בה על פי טיעוני הצדדים. באשר ליחסים שבין המבקש למשיב, נקבע כי יינתן פסק דין אלא אם כן יגיעו הצדדים להסכמה אחרת.

12.     ביום 31.12.2009 ניתן פסק הדין בעניינם של המבקש והמשיב. נקבע, כי רובו ככולו של כתב הערעור מופנה כלפי דחיית תביעת המבקש נגד המשיבים האחרים וכי מקריאת נימוקי הערעור כלפי המשיבים האחרים עולה שאין למבקש זכות כלפי המשיב.

13.     נקבע, כי בית משפט השלום קבע כעניין שבעובדה, כי המבקש לא רכש מאת המשיב זכויות במקרקעין הנמצאים בבעלות רשות הפיתוח ומנוהלים בידי המשיב. עוד נקבע, כי גם אם יש, או היתה למבקש עילת תביעה נגד המועצה ואחרים שהיו מעורבים בעסקאות למתן הזכויות שבעקבותיהם תפס המבקש חזקה במקרקעין ובנה עליהם, עדיין אין בכל אלו כדי להקים למבקש זכות שבדין או זכות שביושר כלפי המשיב, שלא היה צד לאותה עסקה ולגלגוליה. כן נקבע, כי המבקש לא הוכיח דבר מטענתו לפיה המשיב העניק למועצה זכויות במקרקעין. נקבע, כי כלל הוא שאין אדם יכול להעביר לאחר זכויות שאין לו ודין הוא שאין המשיב מוכר זכויות במקרקעין שהם מקרקעי ישראל ואין הוא מחכיר אותם אלא על פי חוק, וכזאת לא נעשה במקרה דנן.

14.     על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי.

הטענות בבקשה